הספריה הלאומית של צרפת, יש שקוראים לה הBNF (מה שנשמע כמו קינוח). יש שתיים כאלו בפריז, וזוהי שבתמונה זוהי ספריית רישליה, על שם הקרדינל רישלייה.
ולא בכדי שאני מתחילה את מסעי עם סיפורה של תמונה, עם תמונות מאחת הספריות המהממות, השוקקות חיים אפילו בעצם היום הזה, בעידן הטכנולוגיה בכף היד, ואחד המקומות הסימבוליים שתמצאו בצרפת.
כן, זוהי הספריה, ובעצם, אפשר לומר שזוהי גם פריז!
קודם כל, הספריה ממוקמת בלב העיר, ברובע השני, אפשר לומר מוחו של השבלול. ונוסף על כך, כל אחד יכול לבוא וליטול ולשהות בדממת הספריה הצבעונית. הספריה הזו כל כך מודרנית שמצד אחד תוכלו לראות על הקירות הגבוהים ספרים בני מאות (ואלפי שנים…), שמתארים את היווצרותה של האנושות, תראו על התקרה שמותיהן של ערי בירה של אימפריות שאינן קיימות עוד ומתחתיהם, אם תרדו שתי מדרגות, תוכלו על ספות צבעוניות לקרוא יחד עם ילדי פריז את הקומיקסים העדכניים ביותר.
יש בה מן כפיפה מתוקה של התרבות האירופאית לצד האינסטנט האמריקאי, ועם זאת, התרבות הצרפתית עדיין מנצחת, ועל אף הצבעוניות המושכת של התעשייתי, אנשי העיר בוחרים שוב ושוב, כך תראו, בספריה, בנסיעה, בגן הציבורי, לפתוח ספר ולא את המסך.
זה לא שיר הלל… כי בחרתי לפתוח את סיפורה של תמונה – תקופת פריז – עם ספריה, הרבה הרבה יותר קטנה.
אין באמת המון מקום להשוואה, אבל מהותן הייתה אחת, חופש לעינים הרעבות לקרוא וללמוד.כך היה בספריה שלנו בכפר. יודעי הדבר יגידו שהיא הייתה אולי 20 מטר רבוע, אבל בשבילי היא הייתה עולם ומלואו. חדר אחד, עמוס מקיר אל קיר עם מדפי מתכת פשוטים ומחלידים, מלא בספרים שקראתי לפחות פעם אחת, חוץ מהספרים של הגדולים, שגרמו לי רתיעה קלה בקרירות המדוכאת שלהם.
אבל כל שאר המדפים, אני זוכרת את תחושת האושר שהייתה לי כשהסתכלתי על הספרים וחשבתי על כל סיפור וסיפור והדמויות וההרפתקאות וההתחבטויות שנשאו אותי על כנפי הדפים.
וגם כשסגרו את הספריה ההיא מחוסר עניין לציבור, ועשו מכירה אחרונה וסופית של הספרים, לקחנו אחיי ואני כמה שיותר מזכרונות הסיפורים היפים האלו והמשכנו לקרוא את המעשיות והסיפורים.
ובעצם בגלל הספריה באתי לפה. תחשבו על כל דמות הרפתקנית בספרים שקראתם, ותמיד באיזשהוא שלב תזכרו שהוא ביקר בפריז. עולה לכם דמות אחת בראש לפחות? כתבו לי בתגובות.
תחשבו על כל הבגדים היפים, על התרבות הזו הזרה, על השפה ששימשה כשפת העולם כולו. תחשבו על בני הטובים שנסעו להשכיל בפריז ועל האמנים שיצירותיהן נבעו בפריז.
ובכן, זו סיבה טובה להתחיל את המסע שלי בפריז. ואחרי שהקפתי את העולם בסיבוב, זה זמן טוב להתחיל לספר לכם כמה מהסיפורים שראו עיני, שמעו אוזניי והקסימו את דעתי. (כן, גם בימים אלו, יש עוד תום שאולי נשאר ומנסה לשמור עליו)
חגרו את החגורה, הצטרפו אליי לביקור בארצם של הפרנקים, נפוליון, אלבר קאמי ואלבר כהן, ארי סולל, ז׳אן דארק ועוד רבים ורבות טובות יותר ופחות.
מוזמנים להצטרף אליי באינסטה לסיורי היום-יום 🙂 לקבוע איתי סיור, תוכלו גם להצטרף לקבוצה לטיפים יומיומיים מפריז 3>, לקרוא עוד דברים שכתבתי, תוכלו גם לקבל עדכונים על סיפורים נוספים בדף הפייסבוק של LookThinkLove ויש גם קבוצת פייסבוק שתוכלו לשתף חוויות, המלצות, דעות והכל מנסיונכם האישי.
וזה מה שלי היה באוזניות:
